המודל הרטרוספקטיבי
בבסיס מודל זה עומדת ההנחה שהפרט מנסה לבצע רציונליזציה של החלטתו בדיעבד, ולאחר מכן ינסה להוכיח שהבחירה היתה ראציונלית ונכונה.

הפרט מבצע תפישה מוטה של המציאות לפי העדפותיו האישיות. המשמעות היא שברגע שהפרט זיהה חלופה מועדפת, הוא יעריך את כל החלופות האחרות ביחס אליה, ולא ביחס לחלופת ייחוס מוסכמת. כתוצאה מכך מתקבלת הטייה מובנית בעת קבלת ההחלטות. החלטות אינטואיטיביות הן בהרבה מקרים מהירות מאוד.



השפעות על החלטה אפקטיבית כיחיד
כאשר פרט יחיד צריך לקבל החלטה יש שלוש קבוצות של מאפיינים שישפיעו על האופן שבה יצליח לעשות הצלחה ראציונלית: מאפייני הבעיה, מאפייני סביבת ההחלטה, ו-מאפייני הפרט.

מאפייני הפרט - לא בהכרח נוהגים בראציונליות בעת קבלת החלטות, ולעיתים נוטים להטיות. חוסר היכרות עם הבעיה או בעיה דומה עשוי להוביל להחלטה פזיזה, ויש מגבלה לכמות המידע שהפרט יכול לספוג ולעבד בו-זמנית.

מאפיני הבעיה - החלטה על פתרון לבעיה עמומה או לא בהירה בד"כ נדחה למועד אחר. אם אופי הבעיה משתנה, הפתרון שהוחלט עשוי לא להועיל; בעיות מורכבות יותר דורשות פתרונות מורכבים.

מאפייני סביבת ההחלטה - מגבלות של זמן, משאבים, יכולת קשב, תחומי אחריות. ככל שהלחץ לפתור את הבעיה גבוה יותר גם הסיכון שב"לפספס" חלק חשוב מהבעיה גדול יותר.



תהליכי קבלת החלטות בקבוצה
המודלים שתוארו מתאימים ומשמשים גם קבלת החלטות בקבוצה. עם זאת, בקבוצה קיימת גם האינטרקאציה והדינאמיקה הבינאישית. במקרים מסוימים, קבלת החלטות כקבוצה עשויה להיות נכס, ובמקרים אחרים היא עלולה להפוך לנטל:


יתרונות וחסרונות של קבלת החלטה בקבוצה

  • בבניית חלופות, פרטים שפועלים בנפרד יעלו מגוון רחב יותר של אפשרויות, בשל הרקע המקצועי
  • בהערכת חלופות, לרוב כושר השיפוט של הקבוצה עולה על הפרט בגלל ריבוי זוויות הבחינה
  • בבחירה בין חלופות, שיתוף חברי צוות רבים לרוב מוביל לרמת קבלה גבוהה יותר של הפתרון
  • ביישום הפתרון, לרוב פרט יבצע את המשימות באופן טוב יותר מאשר קבוצה

תהליך החשיבה הקבוצתית (Groupthink) נחקר רבות, והמסקנה העיקרית היא שלרוב קבוצה מחפשת הסכמה בכל מחיר, על חשבון ראייה והערכה ריאלית של המציאות וחיפוש דרכי פעולה אפשרויות חדשות.

מחקרים שנעשו בתאגיד RAND ובחנו את אופן קבלת ההחלטות של ממשלת ארה"ב באירועים כגון מלחמת קוריאה, מלחמת וויאטנם ו-מפרץ החזירים, העלו שתהליך החשיבה הקבוצתית מאופיין במכשלות מערכתיות:


תהליך החשיבה הקבוצתית

קווים מנחים לחשיבה קבוצתית

אסטרטגיות לשיפור הליך קבלת החלטות

• סיעור מוחות (Brainstorming) הוא תהליך יצירתי במהלכו מועלים פתרונות יצירתיים אפשריים ללא כל ביקורת עליהם (בשלב הראשון), כדי לקבל מספר רב של פתרונות מגוונים. בשלב הראשון כל חבר צוות חושב על פתרונות בעצמו. בשלב השני מועלים כל הרעיונות בפני הקבוצה, ומוסיפים נגזרות של כלל הרעיונות. בשלב השלישי עורכים רשימה מאוחדת של כלל הפתרונות, הערכה ובחירה בפתרונות המבטיחים.
  
  
• גישת בעלי ענין (Nominal Group Technique) היא שיטה שבה מדורגים הקריטריונים באמצעות נציגים מדיסציפלינות שונות, וכל אחד אוחז ב"כובע" של בעל עניין בפתרון הבעיה. כל בעל ענין מדרג את האופן שבו הרעיון פותר את הבעיה מזווית הראייה שלו, ובמיצוע משוקלל של הדירוגים תתקבל החלופה שעונה על מירב הצרכים והציפיות של בעלי הענין.
  
  
• טכניקת דלפי (Delphi) היא שיטה שבה חברי הצוות לא נפגשים ישירות, אלא עונים על שאלון שהוכן במיוחד לצורך התמודדות עם הבעיה. כל חבר צוות עונה על הבעיה, ולאחר מכן מופצים כל הפתרונות בין כל חברי הצוות, כדי שכל חבר צוות יתרשם מפתרונות אחרים, וישפר שוב את הפתרון שלו.
  
  
• פרקליט השטן (Devil's Advocate) הוא שיטה לבחון את טיב הפתרון שנבחר, באמצעות חבר צוות שתפקידו לבחון ולתקוף באופן ביקורתי צדדים של הפתרון שייתכן והמחליטים התעלמו או פסחו עליהם. לאחר שכל הפתרונות האפשריים עברו סיבוב נוסף של זיקוק ושיפור, ניתן להעריך באמת את הערך של כל חלופה.