ריצ'רד מספר לטוד את הכללים הבסיסיים שלו לבניית אבטיפוס: ראשית, יש לייצר המון שרטוטים. מבט על, מבט צד, אם ניתן, לפי קנ"מ מלא. שנית, וודא שהעיצוב עומד בחוקי הפיזיקה ובעומסים הצפויים. שלישית, בנה דגם או מודל, לא חשוב מאיזה חומר, העיקר שניתן יהיה להרגיש ולהבין כיצד הלקוח ישתמש במוצר, באיזה אופן, באילו תנאים, איך זה נראה, איך זה מרגיש. והרביעי, אל תתכנן חלקים שלא ניתן לייצר. אם לא עשית זאת בעבר, תצטרך עזרה מקצועית.

"פיתוח המתלה ללהב היה עיקר העבודה, כיוון שמתלה שתוכנן היטב לא יפצע את עור הקרקפת בעת הגילוח.

בנינו מאות דגמים ובכל פעם שינינו מידות ויחסים כדי להגיע לתכנון המיטבי. בכל פעם שריצ'רד נתן לי אב טיפוס הייתי הולך הביתה, מרטיב את הקרקפת ומתחיל בניסוי. לאחר כמה חודשים התייצב התכן על אב טיפוס אפקטיבי, אך היה מכוער, דומה לחילזון, וכלל לא עשה חשק להשתמש בו."

נקודת המפנה
"פחד היה הכוח המניע העיקרי שלי בתקופה הזו. פשוט לא רציתי להיות הבחור הזה שאחרי חמש שנים נכנס לחנות, רואה את המוצר שאני תכננתי על המדף, רק שבגלל שלא השלמתי את הפיתוח, מישהו אחר גזר את הקופון". טוד וריצ'רד משקיעים מאמצים בלשמור את התכנון ולשפר את העיצוב, עד שהם מגיעים לתצורת המכשיר הסדרתי הראשון.

בשלב זה השקיע טוד כ- 70 אלף דולר, והוא זקוק לסכום דומה כדי לייצר תבניות ייצור ולייצר אצווה ראשונה של המוצר, להקים מוצר, ולמכור. הייתי זקוק לגייס עוד כסף. טוד נוסע לאביו כדי לבקש ממנו את סכום ההשקעה, ובדרך רואה שהבחור ברכב לידו מגלח את ראשו, השליח בדירה ליד מגלח את ראשו ועובר אורח ברחוב גם מגלח את ראשו. וטוד חושב לעצמו "אני חייב להוציא את המוצר הזה לשוק אתמול". אביו של טוד מעניק לו את יתרת המימון, משום שיש לו אמונה בטוד, וכן משום שזה בנו. "אם לא תעזור לבן שלך, למי תעזור?".

חשיפה
טוד מייצר 500 יחידות והקים חנות בווניס ביץ' בלוס אנג'לס. טוד וחבר ילדות שגם השקיע במיזם הסתובבו בחוף, חילקו פליירים, הדגימו את אופן השימוש במוצר. "יש נערות ברולר בליידס שניגשות לכל מי שנדמה שכדאי לו לגלח את הראש, ובסוף היום מכרנו 10 יחידות של ה"האד בלייד". השקעתי 150 אלף דולר, ומכרתי 10 יחידות ביום הראשון."


טוד גרין, ממציא ה"הדבלייד"

השעה האפילה ביותר
בסוף שנות ה- 90' טוד החל להיות נואש. הוא שולח דוגמאות למגזינים והם לא מוכנים לכתוב על המוצר משום שהוא נמכר רק באתר האינטרנט ולא בחנויות פיזיות. והבעיה היא שכיוון שהמוצר לא מופיע במגזינים חנויות לא מוכנות לרכוש אותו. זה מלכוד 22.

פריצת דרך
"בחג ההודיה אני מארח את חמי וחמתי ומגיעה שיחת טלפון לקו העסקי. מדברים ממגזין 'טיים' ואנו רוצים לוודא כמה עובדות. אנו לא יכולים לומר לך מה העניין, אך אתה תהיה מאוד מרוצה כשזה יפורסם. חודש לאחר מכן מגזין טיים הכריז שה"הד בלייד" הוא אחד מעשרת המוצרים המעוצבים ביותר בעולם. וזה שינה הכל."

עכשיו טוד מקבל הזמנות מקמעונאי הענק וצריך לייצר עשרות אלפי יחידות של המוצר. טוד מבין שהפרסום במגזין טיים הוא שהציל את המוצר מכיליון, והופך למכונת שיווק משומנת. הגיע הזמן להתחיל גם בפרסום פרינט בעולם האמיתי. "התחלנו להריץ חסויות בליגת MMA שרבים מהלוחמים בה מגלחים את ראשם".


קרקפת גברית החלה להיות פופולארית בשנות ה- 80

החברה הפכה להצלחה, מבחור אחד בגראז' אנו מוכרים במעל ל- 10,000 חנויות בארה"ב, ומאז השנה השלישית אנו רווחיים.

הכרה רשמית
"בשנת 2005 אבי מגיע לבקר אותי. וביום הזה אני מקבל מכתב בדואר מהמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA). במכתב נכתב שהעיצוב המקורי של ה"הד בלייד" משנת 1999 נכנס לתערוכה הקבועה של המוזיאון. וזה היה מרגש כל כך, כי הנה אני פה עם אבא שלי, שלפני 8 שנים הציל לי את התחת מפשיטת רגל, ועכשיו ביחד אנו מקבלים את ההכרה הזו.".

מכירות של מעל ל- 40 מיליון דולר.



תקציר סיפור פיתוח ה- Headblade מתוך יוטיוב ערוץ ההיסטוריה