"אז היו שתי בעיות – האחת, המוצר לא ניווט כראוי על פני המשטח, והשנייה - הוא לא ניקה שום דבר מפני המשטח. ובכל פעם שביקשתי עזרה הייתי מקבל חשבון של בין 10 ל- 20 אלף דולר. ואני חושב לעצמי – האם אני משקיע את כספי כראוי? אולי הם סתם עושקים אותי? אבל אני כבר מושקע בזה מעל 50 אלף דולר, וזו נקודה שבה פשוט לא ניתן לסגת.

בחוסר רצון, אית'ן מסכים להשקיע עוד 50 אלף דולר, לבניית אב טיפוס נוסף. אב הטיפוס הזה, שהיה הראשון שהחברה תכננה, לא עבד. אית'ן כבר השקיע 100 אלף דולר, אבל המנועים התקלקלו ונשרפו, הפלסטיקה נסדקה, התמסורת נשברה, והמכשיר לא היה עמיד וקשיח מספיק. אשתו החלה לדאוג כיוון שראתה את הפרויקט כ"חור שחור". המהנדסים החלו להתייחס אליו בגסות בטענה שאב הטיפוס עונה על הדרישות, אך אית'ן אינו מרוצה כלל. איתן מחליט להפסיק לעבוד עם החברה ההנדסית.

אית'ן מחליט להמשיך את הפיתוח בסין, ואשתו תומכת בו בהשקעה כספית נוספת. החברה הסינית שאית'ן מצא הסכימה לעבוד תמורת סכום מוגדר מראש עד שיושג אב טיפוס שיענה על כל דרישותיו.

לאחר שנתיים מגיע אב טיפוס חדש, שהפעם הינו איכותי הרבה יותר – הפלסטיקה קשיחה, המרכיבים עמידים, המנוע עוצמתי – אבל המכשיר לא מנקה. וזה רגע האאוריקה השני של אית'ן – הוא כלל לא התמקד באיכות ותצורת המברשות. כבר חלפו 3 שנים. הוא מוצא מפעל באוהיו ולאחר 6 חודשים של ניסויים הוא מגלה כי ניואנסים בתצורת המברשות ובחומרי השערות במברשת הינם משמעותיים.

בשלב זה אית'ן כבר השקיע מעל 300,000 דולר, והוא מתחיל לחשוש. "שמעתי כבר על ממציאים שעמלו ללא ליאות על שיפור המוצר שלהם ומעולם לא השיקו אותו, וחששתי שמא אפול גם אני למלכוד הזה". אית'ן מבקש מחברו שון דיקרסון, מנהל קריאייטיב, להגיע לקו הסיום. ביחד הם מחליטים לקבוע תאריך יעד לסיום הפיתוח – כי אחרת המוצר לעולם לא יושק.

אית'ן מחליט לחשוף את המוצר בתערוכת העולמית של מוצרים לבית בשיקגו. לא נותר להם זמן רב עד לתערוכה, והם מחליטים על השם - GrillBot. בחירת השם היא החלק הקל, כי המוצר עדיין לא עובד כמצופה. הרבה מהניסויים נעשו בידי שון ואית'ן – הם היו רוכשים בשר בסופרמרקט, מדליקים את הגריל ומתחילים בניסויים.

אחד החששות העיקריים של אית'ן היה שאנשים ישאירו את גריל הגז דולק, יפעילו את הרובוט, יסגרו את המכסה, וילכו לנוח. כדי לבחון את עמידות הסוללה הם ערכו ניסוי – הם מיקמו שתי מצלמות על עצים הרחק מהבית, והשאירו את הרובוט בתוך גריל דולק. לאחר שלוש שעות התוצאה הייתה שמעטפת הפלסטיק נחרכה לחלוטין, אך הסוללה לא התפוצצה. עתה רק נותר לפתור את הבעיה בעת הפעולה - המברשות היו מתפרקות מהמוצר תוך כדי פעולתו.


אב טיפוס מתקדם של הגרילבוט שרד שלוש שעות בתוך גריל דולק

כיוון שקבעו תאריך יעד – התערוכה – הסכים היצרן הסיני לשלוח להם שישה אבי טיפוס חדשים, שלושה ימים לפני התערוכה.

החשיפה הרשמית
"מרגע שחשפנו את המוצר נהרו המונים לעמדה שלנו. זה כאילו היינו הפאברוטי של מנקי הגריל. אני רציתי רק לעורר עניין ולקבל משוב, אבל זה היה מהמם". הרובוט של אית'ן לוכד את תשומת הלב של התקשורת והציבור. המוצר זוכה בפרס החדשנות באותו היום בתערוכה. "יש שם 100,000 מציגים. הפרס הזה – לא ניתן לזכות בו. ואנו זכינו בו". כל הדרך חזרה לניו יורק פנו אליהם אמצעי המדיה בבקשה לראיונות. הם מכרו אלפי מוצרים במאות אלפי דולרים.

אבל, המצב האמיתי הוא שהמוצר לא עמיד, אין תבניות ייצור, אין תקינה, אין מפעל הרכבה. כל מה שיש לאית'ן זה 6 אבי טיפוס. בניית קו הייצור וההרכבה של המוצר בסין דורשת מאות אלפי דולרים, מראש. "ההשקעה שלי עד למכירה של המוצר הראשון הסתכמה בכמיליון וחצי דולר, כל מה שהיה לי". שלושה וחצי חודשים לאחר מכן מגיע המשלוח הראשון מסין – 4,000 גרילבוט'ס.


ממציא ה- גרילבוט אית'ן וודס

הצלחה
הלקוחות היו מאוד מרוצים. מכרנו את כל המלאי הראשוני. בשנה שעברה מכרתי 14 מכולות, וכל המלאי נמכר עוד בטרם המוצרים עזבו את שער המפעל או כשהיו בדרכם על הספינה בים. אופרה ווינפרי בחרה במוצר כאחד המוצרים המועדפים למתנה בשנת 2015. המייל שהתקבל מתוכנית הטלוויזיה שלה הפך את המיזם למשתלם. מבחינתו של אית'ן, ההישג הגדול ביותר של הגרילבוט הוא העובדה שהוא עדיין נשוי.

סך מכירות מעל 6 מיליון דולר.