סטיב ג'ובס - הראיון האבוד

בנוסף, בתהליך פיתוח המוצר אתה תגלה משהו חדש בכל יום - בעיה חדשה או הזדמנות חדשה - ותגלה שהדברים קצת שונים ממה שדמיינת. וזה התהליך הזה של חוסר ההתפשרות על הדקויות הללו שהוא הקסם האמיתי בפיתוח המוצר. עכשיו תחשוב שכל אחד מהמקצוענים הללו יש לו את הקצה שהוא מושך אליו בניגוד לקצוות האחרים שהאחרים מושכים אליהם - הנטייה היא להתפשר על האמצע.

אני זוכר שכשהייתי ילד היה גבר אלמן כבן 80 שגר במעלה הרחוב שלנו, והוא היה בעל מראה מפחיד. יצא לי להכיר אותו איכשהו - כנראה גזמתי את הדשא שלו או משהו - ויום אחד הוא אמר לי לבוא למוסך כי הוא רוצה להראות לי משהו. הייתה לו מלטשת אבנים ישנה - מנוע, רצועה ומיכל גלילי להכנסת האבנים. יצאנו לגינה ואספנו כמה אבנים, הוא הוסיף אבקת שיוף והכניס את האבנים והאבקה למיכל, הפעיל את המנוע והמלטשת החלה לעבוד. הוא אמר לי לשוב מחר כדי לראות את התוצאות, ובזמן שיצאתי יכולתי לשמוע את האבנים מקרקשות במלטשת.

למחרת חזרתי ופתחנו את המיכל, והוצאנו משם אבנים חלקות, מלוטשות ומדהימות ביופיין. אותן האבנים הפשוטות והגסות שאספנו בחצר, לאחר שהתחככו אחת בשנייה, ויצרו קצת חיכוך וקצת רעש, יצאו בעבר השני מלוטשות. וזו המטאפורה שיש לי לגבי תהליך הפיתוח של מוצר חדש - אתה לוקח קבוצה של אנשים מוכשרים בתחומם, ומכנס אותם ביחד, ובזמן שהם מתדיינים, מתווכחים, צועקים ומתנגשים זה בזה הם מלטשים את הרעיון ואת המוצר שעתיד להיוולד ממנו.

אז זהו תהליך מורכב וודאי לא תלוי או מנוכס לאחד יחיד. אנשים אוהבים סמליות, ואני כנראה נתפש כסמל לדברים מסוימים, אבל המאמץ על המקינטוש היה מאמץ קבוצתי. בנוסף, היה משהו ששמתי לב בחיי האישיים וגם ראיתי אותו באפל. לא ייחסתי לו חשיבות עד לאחרונה.

ברוב התחומים בחיים, הטווח הדינאמי שבין הממוצע לטוב ביותר הוא מקסימום 2 ל- 1. למשל, אם תיסע במונית בניו-יורק, אזי הנהג הממוצע ייקח אותך ליעדך בכ- 30% יותר זמן מהנהג הכי טוב. רכב - הרכב הכי טוב עולה אולי יותר בכ- 30% מהרכב הממוצע. נגן התקליטורים הטוב ביותר לעומת נגן התקליטורים הממוצע - גג 20%. לכן טווח של עד 1 עד 2 הוא טווח רחב מאוד בחיי היומיום. בתוכנה, ולעיתים גם בחומרה - הטווח הדינאמי יכול להיות אפילו 50 או 100 ל- 1. מעט דברים בעולם הזה יכולים להתנהג כך. אז אני מרגיש שהייתי בר מזל שאני בתחום התוכנה.

אז אני חושב שהמומחיות שלי היא למצוא אנשים מעולים, מה שאני מכנה שחקנים מליגה א' (A players), ולא מתפשר על שחקנים מליגה ב' או מליגה ג', בגלל האפשרות הזו של הטווח הדינאמי (כיוון שהטווח גדול יותר נוצר ההפרש הגדול בין הממוצע לטוב ביותר). ומצאתי עוד שברגע שיש לך שחקנים מליגה א', הם יגייסו לעבודה רק שחקנים מליגה א' - הם מזהים את האנשים, ורוצים לעבוד רק עם אנשים ברמה שלהם, ואף פעם לא הייתה להם אפשרות לעשות את זה קודם. אז אתה בונה את איי המצוינות האלו, והתהליך הזה משתלט על כל החברה. וכזה היה הצוות שעבד על המקינטוש - כולם שחקני ליגה א'.

• רבים מהם התבטאו שכבר אין להם את האנרגיה כדי לעבוד איתך

ברור. אני חושב שרוב האנשים בצוות המקינטוש יאמרו לך שזו הייתה העבודה הכי קשה שהייתה להם בחיים, וגם שזו הייתה התקופה המאושרת ביותר בחייהם. מכאן, שהתכונות הללו פשוט קיימות אצל חלק מהאנשים לאורך זמן, וחלק מהאנשים מוותר לעצמו עם הזמן.

• למה אתה מתכוון כשאתה אומר לעובד "עשית עבודה גרועה"?

לרוב זה אומר שהוא עשה עבודה גרועה - לזה אני מתכוון. ולעיתים זה עשית עבודה גרועה - אבל טעיתי. חלק מהאנשים חושבים שכשאני אומר משהו כזה אני מתכוון לומר "לא הבנתי, תסביר לי שוב", אבל זו לא כוונתי. כשאתה מגייס אנשים באמת נהדרים הם יודעים שהם נהדרים ואתה לא צריך לטפח את האגו שלהם כל הזמן. ולכן, אם אתה סומך על מישהו שיעשה נכון את חתיכת הפאזל שלו, אם העבודה שלו לא טובה מספיק הוא פשוט צריך להבין את זה. כמובן שצריך לנסח את זה היטב, ולהסביר בדיוק איזה חלק מן העבודה לא נעשה טוב, תוך הדגשה שלך בבטחון ביכולות שלהם, אך להדגיש שהביצוע לא טוב ולא עומד ברמה המצופה משאר חברי הצוות ממנו.

זו הסיבה שאני נוקט תמיד בגישה הישירה, ואני חושב שרוב האנשים שעבדו איתי מצאו שהגישה הזו עזרה להם. חלק שנאו אותה. ואני גם מהאנשים שלא איכפת לי לטעות - איכפת לי רק מהמוצר ומההצלחה. תמצא אנשים רבים שיאמרו לך שיש לי דעה חזקה מאוד על משהו, ולאחר תהליך של שכנוע אפקטיבי הודיתי שטעיתי בנקודות מסוימות. שוב - לא זה מה שחשוב. מה שחשוב זה לעשות את הדבר הנכון.

• איך ולמה נכנסה אפל לתחום ההוצאה לאור השולחנית, מה שהפכה את מחשב המקינטוש להצלחה אדירה?

לנו באפל הייתה מדפסת הלייזר הראשונה בארה"ב של חברת Canon. וכמה אנשים אמרו לי שאני חייב לבקר כמה חברה שעובדים בגראז' לידז זירוקס פארק והם עושים דברים נהדרים למדפסות. אז בקרתי אותם, והם עשו תוכנת עימוד שולחני ביתית (esktop publishingD), ומה שהם עשו היה טוב יותר ממה שאנחנו עשינו באפל. החבר'ה האלו רצו להיות חברת חומרה, לייצר מדפסות להוצאה שולחנית ביתית, ואני שכנעתי אותם ליהפך לחברת תוכנה.

לאחר שבועיים-שלושה ביטלנו את הפרויקט הדומה שלנו ורכשנו כ- 20% מהחבר'ה האלה - חברת אדובי (Adobe). הם היו זקוקים למימון ואנו רצינו קצת מעורבות באדובי. ובעזרת המהנדסים של קאנון אנו באפל תכננו את הבקר הראשון למדפסת לייזר ובעזרת התוכנה של אדובי הצגנו את ה- Laser writer. הרבה לא הבינו מי ירכוש את זה תמורת 7,000$, והמודל העסקי שלנו היה של שיתופיות בעלויות.

אז נאלצתי לדרוך על כמה אנשים באפל כדי לקדם את הרעיון, והשקנו מדפסת לייזר מקצועית להוצאה לאור ביתית בעלות נגישה יחסית. כשעזבתי את אפל בשנת 1985 לאפל היה מחזור המכירות הגבוה בעולם בתחום מדפסות הלייזר, ואת ההובלה הזו היא הפסידה לצערי ל-HP, לאחר שעזבתי.

• האם חזית את ההוצאה לאור השולחנית?

תראה, אנו שיווקנו את זה כמשרד המרושת, כי יכולת לשתף מדפסת אחת עם הרבה מחשבים במשרד באמצעות Apple talk, וככל הנראה עשיתי את הבלבול השיווקי הגרוע בחיי כאשר שיווקנו את זה כמשרד המקינטוש במקום הדפסה שולחנית, שבעצם בזה היינו צריכים להתמקד ולא בדברים אחרים.

מחשב Macintosh

• לאחר חיכוכים רבים עם מנכ"ל אפל ג'ון סקאלי, נאלץ סטיב ג'ובס לעזוב את אפל בשנת 1985. ספר לנו על העזיבה שלך את אפל

או, זה מאוד כואב ואני לא בטוח שאני רוצה לפתוח את זה. מה אני יכול לומר - שכרתי את האדם הלא נכון. את כל מה שעמלתי לבנות במשך 10 שנים - הוא הרס. זה התחיל בי, אבל זה לא חשוב כי אני אדם אחד - הייתי שמח ומאושר אם היה הורס רק אותי. תראה, בעקרון הוא עלה על מעבורת חלל ממש על סף שיגור, והוא התבלבל וחשב שהוא זה שבנה את המעבורת, וכיוון אותה למסלול כזה שהתנגשות על הקרקע הייתה בלתי נמנעת.

• בשנים הראשונות אפל הייתה תמיד המופע של סטיב וג'ון, הייתם בלתי נפרדים. מה גרם לפיצול העז הזה ביניכם?

מה שקרה זה שהתעשייה נכנסה למיתון בסוף 1984, המכירות החלו להתכווץ משמעותית, ולג'ון לא היה מושג מה לעשות. היה ואקום מנהיגותי באפל - היו שם כמה אנשים חזקים, אבל היו שם כמה אנשים שפשוט לא ידעו מה הם עושים. וכל הבעיות הללו נכנסו לסיר לחץ בגלל המיתון והירידה במכירות, וג'ון סקאלי מצא עצמו במצב שבו הדירקטוריון לא מרוצה כלל, וסביר שבקרוב יראו לו את דרכו החוצה.

ומה שלא ראיתי עד אז אצל ג'ון זה שהיה לו אינסטינקט הישרדות מדהים. מישהו אמר לי פעם על ג'ון ש"אתה לא נהיה המנכ"ל של פפסיקו בלי אינסטינקטים הישרדותיים חזקים", וזה נכון. אז ג'ון החליט שזה יהיה רעיון טוב מאוד אם יהיה אדם אחד שהוא האחראי לכל הבעיות של אפל, והאדם הזה יהיה אני. ג'ון טיפח מערכת יחסים קרובה עם הדירקטוריון, והם האמינו לו. זה מה שקרה.

• מה היה החזון של ג'ון לאפל?

ובכן, זה לא עניין של שני חזונות מתנגשים, כי לג'ון לא היה כלל חזון. האמונה שלי הייתה שאפל זקוקה מהר למנהיגות חזקה: שליטה בהוצאות באפל 2, הגדלת המאמץ השיווקי על המקינטוש. החזון של ג'ון היה שהוא צריך להישאר המנכ"ל של אפל, וכל דבר שישאיר אותו במקומו היה מקובל עליו.

אז בגלל המשבר המנהיגותי אפל הגיע למצב של שיתוק בשנת 1985, ואני הייתי בן 30 ולצערי לא הרגשתי שיש לי את הכישורים לנהל את החברה. למצער גם לג'ון לא היו כישורים לנהל חברה של 2 מיליארד דולר. אז נאמר לי שאין בשבילי שום משרה פתוחה. אני הצעתי לדירקטוריון שיתנו לי כמה מיליוני דולרים, אני אגייס אנשים ונמציא את מנוע הצמיחה הבאה של אפל, אבל נאמר לי שאין אפשרות לעשות את זה.

ושוב, זה פחות חשוב - אני רק אדם אחד ואפל הייתה גדולה מזה. החלק החשוב הוא הערכים של אפל, שנהרסו באופן שיטתי במהלך השנים הבאות.

• מה מצבה של אפל היום, ב- 1995? (ג'ובס ישוב לאפל בתוך שנתיים כמנכ"ל לאחר ששנה וחצי מיון הראיון מכר לאפל את חברת המחשבים שלו NeXT. ג'ובס מכר מיד את כל המניות שקיבל בעקבות המכירה).

אפל גוססת, גסיסה איטית וכואבת מאוד. הסיבה היא שכשאני עזבתי את אפל לפני 10 שנים, היה לאפל יתרון של 10 שנים על השוק, המקינטוש הקדים את כל המתחרים ב- 10 שנים, והיום המתחרים הגיעו לאפל. אפל לא התקדמה, ולקח למיקרוסופט 10 שנים להגיע לאפל. המקינטוש שאפל מוכרת היום שונה אולי בכ- 25% מהמקינטוש שהשקנו לפני 10 שנים. הם בזבזו מאות מיליוני דולרים על מחקר ופיתוח - וזו התוצאה? אני באמת מבולבל.

ואני חושב שהרבה אנשים טובים נשארו בהתחלה, אבל לאט לאט הוואקום המנהיגותי החל לשאוב אנשים טובים החוצה. אפל של היום נסוגה בכל התחומים - אנשים, טכנולוגיה, תמהיל מוצרים, פלח שוק - והכי חשוב: הבידול של אפל מול מיקרוסופט נשחק לחלוטין. אז מה שיש לאפל היום זה בסיס המשתמשים הקיים שלה, שגם הוא יתכווץ לאט-לאט, אבל יספק לה תזרים מזומנים יחסית יציב בשנים הקרובות. אבל אין ספק שהם מתדרדרים במדרון תלול מטה. ואני לא חושב שזה הפיך במצב העניינים הזה.

סטיב ג'ובס, תמונת מסך מתוך הראיון

• מה לגבי מיקרוסופט - הם לא קאדיאלק, הם פורד... מה קורה שם? איך הם עשו את זה?

תראה, המסלול להצלחה של מיקרוסופט נעשה אפשרי בזכות טיל באליסטי שהוא IBM. ואני יודע שביל (ביל גייטס, מנכ"ל מיקרוסופט - שרכש חלק מאפל בשכנועו של ג'וב,ס כשג'ובס יחזור לאפל בעוד שנתיים) יתרגז עלי שאני אומר את זה. אבל הקרדיט לביל ולמיקרוסופט הוא שהם ניצלו את ההזדמנות הנהדרת הזו שניצבה בפניהם. רוב האנשים לא זוכרים את זה, אבל עד 1984 חברת Lotus היא ששלטה בשוק התוכנה. מיקרוסופט החלה לכתוב תוכנות למחשבי המק, וזה היה נורא. אבל באמצעות התמדה הם החלו להשתפר, ובסופו של דבר כש- IBM השיקו את המחשב האישי הם השתמשו בקרש הקפיצה הזה וכיום הם דומיננטיים.

אז לדעתי מה שמאפיין את מיקרוסופט הם שני דברים: הם אופורטוניסטים במובן הטוב של ניצול הזדמנויות מיד כשהן נקרות בדרכם, והם מתמידים - הם כמו היפנים, לעולם לא נכנעים.

הבעיה היחידה שאני רואה במיקרוסופט היא שאין להם שום טעם או חוש אסתטיקה, והם לא מחדשים או מביאים תרבות חדשנית למוצרים שלהם. מיקרוסופט עדיין היו משתמשים בפונט רגיל בעל רוחב שווה אילולא אפל. אז אני עצוב בשל הצלחת מיקרוסופט - הם השיגו ביושר את ההצלחה שלהם - אבל הם עושים מוצרים מדרגה ג'. המוצרים שלהם מאוד בנאליים.

ומה שעצוב באמת הוא שגם ללקוחות שלהם אין שום אופי. תראה - הדרך של המין האנושי להתקדם היא להפיץ לכולם את הטוב ביותר, כדי שכולם יוכלו להשתמש בזה כדי להמציא את הדברים הבאים. ומייקרוסופט - ובכן, הם מקדונלד'ס. זה מה שמעציב אותי - לא שמיקרוסופט הצליחו, אלא שהמוצרים שלהם לא משקפים שום יצירתיות.

• אז מה אתה עושה ב- NeXT בנוגע לזה? (שוב, זה לפני שג'ובס מכר את נקסט לאפל ושב לחברה. מערכת ההפעלה של נקסט הפכה לבסיס למערכת ההפעלה של חשבי המק, מגרסה OS X).

אני לא עושה שום דבר. נקסט קטנים מדי בשביל שנוכל לעשות משהו בנושא. תראה, אין ספק שכיום החדשנות בתחום המחשב האישי היא בתחום התוכנה. ולמרות שהמקינטוש היה מאוד מתקדם ומהפכני יחסית לזמנו, והיה מאוד נוח למשתמש, למפתח הוא היה פשוט סיוט, וזה הפך להיות מאוד מסובך לפתח תוכנה למקינטוש. התוכנה חודרת היום לכל פן של עולם העסקים והיא הופכת ליתרון אסטרטגי משמעותי בזירה התחרותית.

חברת AT&T הפסידה נתחי שוק משמעותיים ל- MCI משום ש- AT&T הסתבכו ולא הצליחו לייצר מערכת חיוב פשוטה, וזה מדגים איך תוכנה הופכת לגורם דומיננטי באספקה איכותית של סחורות ושירותים. אז מה שאנו עושים בנקסט הוא שלקחנו את אחד משלוש הרעיונות שראיתי בזמנו בזירוקס, תכנות מונחה עצמים, שכללנו אותו והפכנו אותו למסחרי ונגיש כדי שמפתחים יוכלו לפתח תוכנות. הטכנולוגיה הזו מאפשרת לך לכתוב תוכנה במהירות גדולה פי 10, והיא טובה יותר. אנו חברה של 50-75 מיליון דולר וכ- 300 עובדים, וזה מה שאנו ב-נקסט עושים.

• כחלק מן התוכנית אנו מבקשים מכל מרואיין לתת לנו את הראייה שלו של העתיד. מה החזון שלך, נאמר, ל- 10 שנים מהיום?

ובכן, אני חושב שהאינטרנט ורשת מקוונת יהיו הדבר הענק הבא (זה נאמר ב- 1995!). כלומר, פרט לתכנות מונחה עצמים הדבר הכי מלהיב בתוכנה היום הוא האינטרנט. הוא מאפשר ליחידים להגשים כל כך הרבה חלומות, והמחשב הופך למול עינינו לאמצעי תקשורת אישית ישירה. ומה שעוד מלהיב באינטרנט זה שהוא עדיין אל שייך למיקרוסופט, ולכן יש בו מידה עצומה של חדשנות. אז אני בהחלט חושב שלאינטרנט תהיה השפעה עצומה על בני האדם.

כיום כ- 15% מסך המוצרים והשירותים נמכר מקטלוגים או דרך הטלוויזיה- וכל זה יעבור לאינטרנט. מילארדי-מילארדים של סחורות ושירותים יחליפו שם ידיים. זו הפלטפורמה האולטימטיבית להפצת מוצרים. תחשוב על זה כך - באינטרנט, החברה הקטנה ביותר בעולם נראית כמו החברה הגדולה ביותר בעולם!

אז אני חושב שאם תשאל אותי ב- 2005 ניווכח לדעת שהאינטרנט אכן דבר ענק, והוא יעניק לדור חדש של אנשים את חווית השימוש במחשב האישי. כן. אני חושב זה יהיה ענק.

• מה מניע אותך? מה התשוקה שלך?

קראתי מאמר, אני חושב שזה היה ב"סיינטיפיק אמריקן", כשהייתי בן 11 או משהו. במאמר הם עשו השוואה לגבי יעילות התנועה של בעלי חיים על כדור הארץ - כלומר, כמה קילו-קלוריות שורף אדם, יונק, דג וכדומה כשהוא מתקדם, נאמר קילומטר אחד. והם גם מדדו בני -אדם. ובכן, הקונדור ניצח בענק, ובני אדם - נזר הבריאה ופאר היצירה - היו בסוף השליש הראשון של הרשימה. אבל, למישהו שם הייתה התובנה המבריקה לבחון את יעילות התנועה של אדם רוכב על אופניים. והשילוב הזה פשוט טס לראש הרשימה כאמצעי התנועה היעיל ביותר, בסדרי גודל על פני הקונדור.

ואני זוכר שלדבר הזה הייתה השפעה ענקית על חיי. אנו, בני האדם - בוני כלים! ואנו בונים כלים כדי שיגבירו באופן משמעותי את החסרונות המובנים בנו, כדי להתגבר עליהם. ואני מאמין שהמחשב האישי הוא האופניים של האינטליגנציה האנושית - הוא פשוט הופך אותנו ליעילים פי כמה.

ואני מרגיש בר מזל באופן יוצא דופן שהתמזל מזלי להתעסק בתחום הזה ושהייתי במקום הנכון, בזמן הנכון ועושה את הדבר הנכון בתקופה הזו. ואני חושב שאנו ממש בתחילת המהפיכה האדירה הזו, ואני שמח שיכולתי להשפיע באופן קטן על ההתקדמות שלה.

תנועה של אדם רוכב על אופניים היא היעילה ביותר

• איך אפשר לדעת לאן צריך להתקדם, מה הכיוון הנכון?

תראה, בסופו של דבר זה עניין של טעם. אתה צריך להיחשף להרבה דברים שבני אדם עושים ועשו, ואז לנסות להביא את הדברים הנפלאים הללו ליצירה שלך. יש אמרה של פיקאסו - "אמנים טובים מעתיקים, ואמנים דגולים גונבים". באפל מעולם לא התביישנו לגנוב רעיונות טובים. על המקינטוש עבדו משוררים, היסטוריונים, זאולוגים... שבמקרה גם היו אנשי תוכנה מעולים. והם הביאו למוצר גישה של מדעי הרוח, גישה מאוד ליברלית, מתוך מה שהם ראו בטוב ביותר שסביבם.

• אני שואל כל מרואיין שלי - האם היית מגדיר עצמך כחנון או כהיפי?

או, אני בהחלט היפי. כן. וכל האנשים שעבדתי איתם היו גם כן. ולדעתי בהיפי יש ניצוץ חבוי שהוא מעבר למה שרואים על פני השטח - יש משהו בחיים מעבר לעבודה, משרה, קריירה, בית, שתי מכוניות - יש בחיים יותר מזה, הצד השני של המטבע. ואתה מרגיש את זה הכי טוב כאשר פתאום נפער פער בין מה שאתה חושב שאתה חי לבין החיים שלך בפועל. ואני חושב שכל התנועה ההיפית הבינה את הפער הזה - בין מה שהם תפשו כמהות החיים לבין ההורים שלהם.

וכמובן, זו מטוטלת שנעה הלוך ושוב על הציר הזה - שנות השמונים היו משוגעות. וזה מה שגורם לאנשים לרצות להיות משוררים במקום להיות בנקאים - ואני חושב שזה נפלא, כי אם תוכל להכניס את הרוח הזו לתוך המוצרים שלך, היא תשתקף אצל הלקוחות שלך. הלקוחות של המקינטוש - הם אוהבים אותו! אתה לא שומע הרבה אנשים שאוהבים מוצרים שהם משתמשים בהם, ואני בהחלט חש שהם מרגישים את הרוח הזו, ואני חושב שזה פשוט נפלא.

אז אני חושב שהאנשים שעבדו איתי לא עבדו בתוכנה כי הם רצו לעבוד בתוכנה, אלא כי זה היה האמצעי הטוב ביותר כדי שיוכלו לחלוק את הרוח הזו עם אנשים אחרים. זה נשמע לך הגיוני? ולפני שהיה מחשב אישי, האנשים האלו היו עושים דברים אחרים. אבל יש לנו מחשב אישי, והאנשים האלו פשוט אמרו לעצמם - "זה המדיום שבו אוכל לבטא את עצמי באופן הטוב ביותר".

---

בשנת 1996, שנה לאחר הראיון הזה, מכר סטיב ג'ובס את חברת NeXT לאפל. חצי שנה לאחר המכירה שב לעבוד באפל, ומונה למנכ"ל של החברה שייסד 20 שנה קודם לכן. אפל הייתה על סף פשיטת רגל בתוך 90 יום. מה שהגיע אחר כך הוא הרנסנס הגדול ביותר של חברה עסקית בארצות הברית. עם השקת מוצרים חדשים כדוגמאת iMac, iPod, iPhone ו- iPad הפכה אפל לחברה בעלת שווי השוק הגבוה ביותר בארצות הברית. כמו שציין ג'ובס בראיון: "פשוט לקחתי את הטוב ביותר שיכולתי כדי להפיץ אותו לכולם".

מוצרי אפל לאורך השנים